<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי מדאה</h1>
<h2>דף נא.</h2>
גרסינן באלו טריפות דאמר ליה ההוא מרבנן ושמיה רב עזרא לאביי מפטיר כנסיות אני לעילא מרבי רבא. פירוש היינו רבינו הקדוש. והוו רב הונא ציפיראה ורבי יוסי מדאה יושבים לפניו. והביאו לפני רבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות בצד אחד והפכה ומצא עליה קורט דם וטרפה. ואמר אביי מתניתין היא, כיון דנמצא [עליה] קורט דם בידוע שהוא קודם שחיטה, וניקב גם מצד שני והרי ניקב משני צדדין. ונראה לי פירושו דמצד אחד ומשני צדדין כך, עובי בית הכוסות כמין שפה כפולה היא, והכפל הוא העובי בפנים לצד הגלל. וחלב הפרוסה וגם שאר החלב שתחת הפרוסה מהדק. ואותו עובי אם מותחין אותו מתפרד. לפי שכעין שתי דפנות הן, ודבוקין על ידי השומן שביניהן. הילכך מחט שנמצאת באותו עובי בין שתי הדפנות, אם מצד אחד שהמחט ניקב הדופן ועוביו, אלא שעדיין לא יצא לצד אחר לחלל הגוף אלא תחוב בין שתי הדפנות, כשירה, מפני שהחלב הדבוק בין שתי הדפנות סותמן. וקא משמע לן דחלב טהור סותם. אבל משני צדדין שנקב המחט אף [דופן שני] אע"פ שלא יצא לחוץ טריפה. וקא משמע לן [אע"ג] דחלב טהור סותם (ו)אם יש עליו קורט דם על החלב כנגד תחיבת המחט אע"פ שלא יצא לחוץ טריפה דברור שניקב, ואין סתימת [חלב במקום] קורט דם סתימה. אבל אם נמצא מחט בהמסס וניקב כל הדופן אלא שלא יצא לחוץ לפי שחלב סותמו, אין זו סתימה. לפי שסתימת חלב טמא אינו סותם. וכל חלב המסס חייבים עליו כדאיתא בפרק גיד הנשה [צ"ג ע"א] מואת כל החלב אשר על הקרב. והיינו דגרסינן בשלהי במה מדליקין [שבת ל"ו ע"א] ובפרק לולב הגזול [סוכה ל"ד ע"א] דאשתני [שמייהו] הובלילא לבי כסא ובי כסא להובלילא ונפקא מינה למחט שנמצאת בעובי. כך נראה בעניותי לי אני הסודר לפרש. וכמה עניני פירושים ראיתי. ויש עליהם להשיב. וזה נראה לי. ובתוספתא באלו טריפות [חולין פ"ג ה"ד] נשנית כך מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות (בין) [בזמן] שנראית מצד אחד כשירה משני צדדין פסולה. אם יש במקומה קורט דם בידוע שלפני שחיטה, אין במקומה קורט דם בידוע שלאחר שחיטה וכו', עד המוציא מחבירו עליו הראייה. בכתובות בפרק המדיר [ע"ו ע"ב] דהבעל הבית הוא המוציא. דכל כמה דלא יהיב איניש זוזי מסתמא לא יהבי ליה חיותא.
